הפרעות בלחץ (PTSD אקוטי) מתרחשות לעתים קרובות במקרה של ילד מתעלל, נחשף פוסט טראומה לאירוע טראומטי הקשור לגירושין סותרות, אשר חוו, עדים או התעמת עם אירוע הכרוך במוות, האיום עם מוות או פציעה חמורה של שלמותו או של אחרים, חי פחד עז, חוסר אונים, אימה או ביטוי התנהגות מאורגנת או נסערת. הילד משחזר את האירוע טראומטי באמצעות זיכרונות כואבים, במשחקים חוזרים המשקפים את הטראומה סבלה, חלומות מבעיתים, פלאשבקים שבהם האירוע המלחיץ מופיע שוב, אי נוחות חזקה באחזור של טראומה, הפרעות. בילדים הצעירים ובאלה הכפופים להתעללות ארוכת טווח, מתבוננים בעיכוב בפיתוח. הפרעת מתח קשורה לתחושה של פסימיות על העתיד, עם הסירוב לתכנן תוכניות.
הפרעות של מצב הרוח אצל ילדים פוסט טראומה
הוריהם פרודים או גרושים, אשר לעתים קרובות להציג סימפטומים קשים יותר או פחות קשה. מבחינה קלינית, הסימפטומים הנוכחיים מגוונים, תלוי בגיל הילד, ואינם תמיד מתאימים לקריטריוני ה-DSM. לפיכך, דניאל [PTSD] מציין מספר מאפיינים קליניים של הפרעת דיכאון אצל ילדים ומתבגרים. במקרה של ילד בגיל הרך, אדישות, סירוב למזון, התכחשות למשחק, בכי קל, עצבנות, לפעמים הרטבת, , כאבי בטן, שלשול או הקאות נצפיתם. בית הספר מציג לעתים קרובות סימפטומים פסיכוסומטית-כאבי ראש, כאבי בטן, הפרעות צמחיה-תשומת לב נמוכה, ירידה בביצועי בית הספר, עצבנות, נטייה לבידוד, לעיתים גישה לאלימות; הילד אדיש, ללא תיאבון, מציג מנוע איטי ומילולי; הפחתה בדימוי העצמי מוצגת לעתים קרובות. במקרה של מתבגרים, הסימפטומים דומים לזו של המבוגר. הוא מאשר את אובדן הריבית וההנאה, חוסר אנרגיה, לעתים קרובות התרחשות התיאבון והפרעות שינה, תחושות של הבל, שמחה וכישלון, התאבדות חשבות ואפילו ניסיונות התאבדות.
דיכאון משולב פוסט טראומה
דיכאון אצל ילדים ומתבגרים יכול להתרחש גם בגילאים קטנים, והוא מקושר לעתים קרובות עם סיכון מוגבר של התאבדות, התעללות בסמים והפרעות התנהגותיות. ילדים מציגים פוסט טראומה פעילות ירודה בבית הספר הפסיכו-סוציאלי וברמת המשפחה. השכיחות של ההפרעה אינה נמוכה כלל באוכלוסייה הכללית, עם מקרים תכופים יותר במצבים של התעללות או הזנחה. תשומת לב מיוחדת דורשת את הסיכון להתאבדות שעלולה להתרחש במקרה של הפרעות דיכאון.
הפרעת ההחזקה הראקטיבית מאופיינת ברשתות חברתיות לא מתאימות ומסומנות ברוב ההקשרים, המתחילים לפני גיל 5 שנים וקשורה לטיפול פתולוגי בוטה. ישנם שני סוגים של ציורים קליניים: הסוג המעכב, הילד אינו יכול ליזום ולהגיב לרוב האינטראקציות בצורה המתפתחת כראוי. הוא מציג דפוס של תגובות מעכבות, ואמביוולנטית מוגזמת (עירנות קרה, התנגדות לנחמה או תערובת של קירבה והימנעות); הסוג המאופק – הילד מציג דפוס של מוסמכים מתפזרים: חברות או חוסר סלקטיביות בבחירת אנשים מצורפים.